עקרון העבודה של סטטוסקופ הוא שימוש בהולכה ברטט בין חומרים כדי לשנות את התדר ואורך הגל של הקול דרך סרט האלומיניום בסטטוסקופ, כך שהקול יגיע לטווח ה"נוח" של האוזן האנושית, תוך מיגון צלילים אחרים, כך שאפשר "לשמוע" את זה בצורה ברורה יותר.
באופן ספציפי, סטטוסקופ מורכב מחלק איסוף קול (חתיכת חזה), חלק שידור (צינור) וחלק האזנה (מגן אוזניים). חתיכת החזה אוספת צלילים בגוף האדם, כגון פעימות לב וקולות נשימה, המועברים אל פיסת האוזן דרך הצינור. במהלך תהליך השידור, התדירות ואורך הגל של הצליל ישתנו, מה שיקל על האוזן האנושית לשמוע את הצלילים הללו. במקביל, הסטטוסקופ יכול גם להגן על הרעש הסביבתי שמסביב, ולאפשר לאנשים להקשיב לצלילים בגוף ביתר תשומת לב.
ישנם סוגים רבים של סטטוסקופים, כגון חלקי חזה בצורת פעמון וחלקי חזה בצורת קרום. חלקי חזה בצורת פעמון מתאימים להאזנה לצלילים בתדר נמוך, כגון רשרוש דיאסטולי של פעימות לב; חלקי חזה בצורת קרום מתאימים להאזנה לצלילים בתדר גבוה, כמו צלילי נשימה.
הסטטוסקופ הוא אחד הכלים החשובים לרופאים לביצוע אבחנות, אך יש לו גם מגבלות מסוימות. לדוגמה, עבור כמה רקמות עמוקות או קולות איברים, ייתכן שהסטטוסקופ לא יוכל לשמוע בבירור. בנוסף, השימוש בסטטוסקופ מצריך מיומנויות וניסיון מסויימים, והרופא צריך לבחור את הסטטוסקופ ואת אתר ההשקה המתאימים בהתאם למצבים שונים.
