1. בהירות קול:
הרכיבו את הסטטוסקופ והקשיבו לדופק רגיל, נשימה וצלילים אחרים כדי לשפוט האם הצליל ברור וניתן לזהות, האם יש רעש או אי בהירות.
לדוגמה, ניתן להבחין בבירור בין צליל ה-"lub-dub" של פעימות הלב לבין צליל זרימת האוויר פנימה והחוצה בזמן הנשימה.
2. הגברת סאונד:
השווה את עוצמת הצליל הנשמע בעת שימוש בסטטוסקופים שונים. הסטטוסקופ המתאים אמור להיות מסוגל להגביר ביעילות את הצליל בטווח הנורמלי.
לדוגמה, אתה יכול להרגיש בבירור שהצליל החלש במקור הופך קל יותר לשמוע לאחר השימוש בסטטוסקופ.
3. תגובת תדר:
בדוק אם אתה יכול לשמוע במדויק צלילים בתדרים שונים, כגון צלילי נשימה גבוהים ורשרוש לב נמוך.
אם אתה יכול לשמוע צלילים בתדר גבוה, בינוני ונמוך באופן שווה, זה אומר שתגובת התדרים טובה.
4. יכולת הפחתת רעש:
השתמש בו בסביבת רעש סביבה מסוימת כדי לשפוט אם הוא יכול לחסום ביעילות רעש חיצוני ולהתמקד בצליל בתוך הגוף.
לדוגמה, עדיין ניתן לשמוע בבירור את קולות הלב והריאות של המטופל במחלקה רועשת.
5. נוחות: קחו בחשבון את הנוחות של חבישת הסטטוסקופ, לרבות האם אטמי האוזניים מתאימים לאוזניים, האם הלחץ של ווי אוזניים או סרטי ראש מתון והאם שימוש ארוך טווח לא יגרום לאי נוחות.
6. איטום: בדקו את האיטום של החזה והעור. אטימה טובה עוזרת להפחית את דליפת הקול ולשפר את אפקט ההשמעה.
7. נאמנות סאונד: הצליל שנשמע צריך לשמור על מאפייני הצליל המקורי עד כמה שניתן ללא עיוות ברור.
